מאת אשר
לפני כשנתיים וחצי נתכנסו שבעה חברים והחליטו להירשם כמועדון הישראלי הראשון בארגון IDPA הבינלאומי שמושבו באורגון שבארצות הברית. החברים, כולם אנשי ירי מעשי וחלקם מדריכי ירי, הרגישו כי חסרה בארץ מסגרת מתאימה לאימון מחזיקי כלי ירייה פרטיים ברישיון. עד אז, המסגרת היחידה שאפשרה אימון בכלי יריה פרטי, הייתה חברות במועדון ירי מעשי. דבר שחייב מעבר קורס ירי מעשי יקר, הצטרפות למועדון, תשלום דמי חבר/ מנוי לגופים השונים, השתתפות בתחרויות למי שחפץ ברישיון בתבחין ספורטאי פעיל ועוד. כל אלה חסמי כניסה גבוהים. בשל כך רוב מחזיקי כלי הירייה הפרטיים הסתפקו באימון החובה אחת לשלוש שנים – אימון אשר יעילותו הייתה נמוכה ביותר וזאת בלשון המעטה.
